אודות מורן אלמוג



מורן אלמוג נולדה בנס-ציונה למשפחה ציונית ממקימי היישוב. "בבית קיבלנו חינוך לאהבת-הארץ" היא מספרת: " שני האחים שלי התגייסו לצנחנים וגם לי היה ברור שאני רוצה לעשות שרות משמעותי. בבית גדלנו על מורשתו של בן-גוריון ואין הרצאה שאני לא מצטטת אותו".

היא החלה את השירות בקורס מדריכות חי"ד, הדריכה לוחמים בבה"ד 1, הייתה מ"פ של גברים, הוציאה רישיון על D9, סוג של שופל ענק (מאלו שהורסים בתים) ועברה תפקידי שטח רבים מרמת הגולן ועד אילת.

את בעלה, זיו אלמוג, הכירה כשהוא הגיע לשרות מילואים בתקופת מלחמת המפרץ. שלוש שנים לאחר מכן התחתנה וילדה את דור (18) ואת רומי (15.5).

אלמוג התמודדה עם גידול הילדים, תוך גיוס כל עזרה אפשרית מהסביבה הקרובה אליה:
"אמא שלי וזיו גידלו את הילדים. רומי נולדה עם בעיה רפואית (שהסתדרה בגיל מאוחר יותר) והייתה בבית פיליפנית שהייתה צמודה אליה, כך שגם אחרי הלידות יכולתי להמשיך את שרות השטח שלי ולשהות שבועות מחוץ לבית".

"צוק איתן היה תקופה לחוצה מאוד" היא מספרת. באותה תקופה שימשה אלמוג רע"ן במטכ"ל וניהלה חמ"ל שתפקידו מתן המענה הלוגיסטי לצה"ל - מים, ציוד, הסעות, מזון וכו' בכל הגזרות. "הבן שלי היה אמור לחגוג בר-מצווה ואני שהיתי 52 יום ברצף בצבא. דחינו את האירוע שלוש פעמים בגללי וקיימנו אותו רק אחרי שנגמר צוק איתן. זאת הייתה חגיגה אמיתית. אני אמנם הגעתי כמו אורחת, מבלי להיות שותפה לתהליכים, אבל צה"ל כבר יצא מעזה, הגיעו המון אנשי קבע לחגוג איתנו ואני הרגשתי שאנחנו מתחילים תקופה טובה".

בזמן אחד הדיונים לסיכום צוק איתן גילתה אלמוג גולה קטנה באזור החזה. "שיחקתי איתה במשך שלושה שבועות והייתי בטוחה שזו צ'יסטה ושהיא תכף תעבור. לא חשבתי אפילו לרגע שייתכן ומדובר במשהו אחר". רק לאחר שלושה שבועות, בשל העובדה שצה"ל העביר אותה למרפאה אחרת, במסגרת בדיקה שגרתית, היא הגיעה לרופא ששלח אותה לעשות ממוגרפיה ואולטרסאונד. "לרגע לא חשבתי שמדובר בסרטן. יצאתי מהממוגרפיה בתחושה שהכל נקי וטוב וגם אחרי שקיבלתי את את הדיסקים והרופא שבדק אותם שלח אותי לעשות ביופסיה עדיין הייתי רגועה לחלוטין. גם אחרי שהתקשרו אליי שלושה ימים אחרי וביקשו ממני להגיע אישית כדי לקבל את תוצאות הבדיקה, לא הבנתי שאני חולה והלכתי לבד לקבל את התוצאות".

לאחר שאלמוג הפנימה שאכן מדובר בסרטן היא עשתה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – "יצאתי למלחמה והיה לי ברור שאני זאת שמנהלת אותה (לא היא אותי) ושאני כמובן מנצחת. הכנתי תכנית פעולה מסודרת כמו שהייתי עושה בצבא, גיבשתי צוות רפואי שבחרתי וידעתי שאני סומכת עליו בעיניים עצומות, קראתי חומרים בנושא והייתי שותפה לכל אחת מהישיבות הרפואיות וההחלטות. לדוגמא החלטתי שאני לא מעוניינת בכריתה מלאה, למרות ההתנגדויות שהיו מסביב וכל האזהרות שקיבלתי התעקשתי על כריתה חלקית בלבד עד שהצלחתי לשכנע את הצוות הרפואי".

אחרי הניתוח ובזמן שבדקו את הרקמות שמסביב לגידול הסתבר כי האזור אינו נקי וקיימים גידולים בחמישה מוקדים נוספים ואין מניעה מלעבור ניתוח נוסף "זאת כנראה הייתה נקודת המשבר הראשונה שלי" היא מספרת "היה לי נורא קשה לקבל את העובדה שהתכנית המסודרת שלי עם היעדים והלו"ז המדויק נכשלה, ויחד עם זאת לא הרמתי ידיים וכפי שלמדתי לאורך השנים, הפעלתי את תכנית המגירה שלי: נכנסתי לניתוח מורכב נוסף כדי להימנע מכריתה מלאה וביצעו לי כריתה חלקית".

אחרי שעברה תקופת החלמה של חמישה חודשים בבית מהניתוח המורכב, חזרה אלמוג לתפקד באופן רגיל בחמ"ל ובלחץ. ההחלמה בבית הייתה אמנם מלווה גם בהרבה כאבים וקשיים, אבל הייתה בסה"כ חגיגה מתמשכת של החיים והבית היה מלא במבקרים ובאופטימיות.

"מאז שהחלימה גויסה אלמוג לטובת הסברה בפעילויות שונות של דובר צה"ל. "הבנתי שזה מה שאני מתכוונת לעשות אחרי שאשתחרר. ללמד אנשים איך אוזרים את האומץ לבחור בהצלחה. איך קובעים יעדים וכובשים אותם, ולא משנה באיזו תחום הם. היסודות והעקרונות שצריכים להנחות את צה"ל כשהוא יוצא למלחמה, אשה שנלחמת בסרטן או ארגון שיוצא להתמודד על מכרז חשוב הם זהים. אני הוכשרתי מעל ל-20 שנה לכך ואני רוצה להעביר את זה הלאה".

להזמנת הרצאה לחצו כאן


אודות


אודות